פסק-דין בתיק ה"פ 6349-02-08

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 22.12.10  במעמד צד אחד ללא נוכחות הפרקליטות, בשל שביתת הפרקליטים, וכן להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

בנימוקי הבקשה מציינת באת כח המבקש, כי פסק הדין שניתן אינו מידתי ופוגע באינטרס הציבור באופן בו מוקצה למשיב קרקע ללא תנאים, בניגוד להחלטת בית המשפט העליון.

עוד נטען, כי בהתאם לתקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות"), מוסמך בית משפט ליתן פסק דין נגד נתבע שלא התייצב ובתנאי שהתובע הוכיח את תביעתו,  ברמת חובת ההוכחה הנדרשת.

כן נטען כי על פי תקנה 201 לתקנות רשאי בית משפט לבטל פסק הדין מתוך שיקול של עשיית צדק, כאשר המבחנים לפיהם תוכרע הבקשה לביטול פסק הדין הם הסיבה בעטיה לא התייצב בעל הדין וכן סיכויי הצלחה להגנתו כאשר די להראות הגנה אפשרית. (הפניה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעמוד 738).

הסיבה לאי התייצבות נבעה מעצם היות פרקליטות המדינה בשביתה ובאת כח המבקש נמנית על עובדי הפרקליטות. בתי משפט שונים הורו על מתן אורכות להגשת מסמכים עד לאחר השביתה  כך בעע"מ 7101/10, יסודות צור בע"מ נגד מינהל מקרקעי ישראל, (פורסם בנבו). בטענות אלה, כך לטענתה, יש כדי להרים נטל ההוכחה, הן לסיבת אי ההתיצבות והן לאי הגשת המסמכים במועדם בטעות.

לענין סיכויי ההצלחה, נטען על ידי באת כח המבקש, כי ההליכים המשפטיים בתיק זה מתנהלים מזה 15 שנים, וכי המשיב הפרחוזה פיתוח שנחתם עימו עוד בשנת 1979 ולא החל בבניה ולא שילם דמי חכירה משך  17 שנים. עוד נטען כי המשיב הפר הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין שנחתם עימו בעקבות הפרות אלה. הפרת הסכם פשרה שעמד בבסיס פסק דין בית המשפט העליון בע"א 5720/07 בו נקבע מפורשות ובהסכמת המשיב כי אין חולק שהמשיב הפר הסכם פשרה עם המבקש מיום 25.4.99 מאחר ולא שילם חוב דמי חכירה שנתיים משנת 1982 ועד לשנת 1999 .

זאת ועוד, עינינה של התובענה נעוץ בפסק דין נוסף של בית המשפט העליון מיום 3.12.09 שקבע כי בית משפט זה ידון בתנאים להם זכאי המבקש להקצאת מגרש אחר במושב קדימה לרבות שאלת סכום דמי ההקצאה ו/או תשלומים אחרים שעל המשיב לשלם, אם בכלל עבור המגרש.

עוד נטען כי בהעדר מסמכים רלוונטיים שלא הוגשו על ידי המינהל, לא התייחס פסק הדין נשוא הבקשה לתחשיבים ולשומות של המבקש המבססים את עיקרי טיעון המינהל שהוגשו ביום 25.5.2010 ובכך נפגע מיצוי יומו של המבקש.

ביום הדיון בבקשה לביטול פסק הדין הוגשה חוות דעת השמאית מרגלית מור, שיש בה כדי להוכיח טיעוני המינהל ליתן פסק דין שונה מזה שניתן.

עוד נטען כי הקצאת מגרש חלופי ללא כל תמורה מהמשיב אינו עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט העליון ואינה מידתית.

טענה נוספת של המינהל היא כי הסכומים  ששילם  המשיב  עוד בשנת 1979 הושבו לו פעמיים הן בשנת 1996, והן בשנת 2004 לאחר ביטול העיסקה עימו, אך המשיב נמנע מלפרוע את השיקים שנשלחו אליו, האחד על סך 15,103.83 ש"ח והשני על סך 21,120 ש"ח ואין מקום לזקוף דמי החכירה ששילם כאילו רכש את המגרש, מאחר והסכום המשוערך בסך 21,120 ש"ח מהווה סכום משוערך של כספים ששולמו בגין העסקה בשנת 1979, וכי מדובר בהתחשבנות כספית בלבד שאין לה קשר לערך הקרקע כלל, וכי ערך קרקע נקבע על פי כוחות שוק - היצע וביקוש.

לאחר עיון בטענות באת כח המבקש, המסמכים שהומצאו לבית המשפט, תשובת בא כח המשיב בכתב לבקשה, וטענות באי כח הצדדים בישיבת בית המשפט מיום 6.4.2011 הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות מהנימוקים הבאים ;

1.         אני מקבלת טענת באת כח המבקש לענין אי ההתייצבות, אך בכך בלבד אין להעניק למבקש הסעד המבוקש.

2.         גם אם אקבל המסמכים שהוגשו ליום הדיון, והוגשו באיחור ניכר, אין בכך כדי לסייע למבקש. כל שעולה מהמסמכים, הוא כי ערכו של המגרש שהוקצה למשיב בשנת 1979  עומד על סך 830,000 ש"ח ואילו המגרש נושא פסק הדין עומד על סך של 820,000 ש"ח.

3.         החלטת בית המשפט העליון בעקבותיה ניתן פסק הדין נושא בקשה זו, קבעה כי על הצדדים לחזור לבית משפט נכבד זה על מנת שיבחן הקצאת מגרש בקדימה למשיב בהליך זה, מגרש, שידמה בתכונותיו למגרש הידוע כמגרש 31 א בחלקה 400 בגוש 7815 וכן ידון בית המשפט בשאלה מהם התנאים בהם יהיה המשיב זכאי להקצאה כאמור לרבות השאלה מה סכום דמי ההקצאה ו/או תשלומים אחרים שעל המשיב לשלם  אם בכלל עבור המגרש (ההדגשה שלי נ.א.)

4.         ביום 23.10.2008 קבע בית משפט זה , כי  ביטול פסק הדין על ידי המבקש היה שלא כדין.

5.         המגרש בפועל נמכר לצד שלישי עוד לפני שבוטל ההסכם עם המשיב.

אילמלא קיומו של צד שלישי זה, היה המשיב מקבל המגרש המקורי כפי שהוקצה בשנת 1979, שכן המינהל מודה שהמשיב שילם מלוא רכישת זכויות המגרש המקורי. השיקים לא נפרעו על ידי המשיב, כך שהתשלום עבור המגרש כפי שהוערך על ידי המינהל נותר אצל המינהל.

6.          אין לקבל טענת המינהל לפיה הסכומים ששולמו בגין העסקה בשנת 1979 ושהוערכו אריתמתית בסכום המתקרב ל- 30.000 ש"ח נכון להיום , מהווים התחשבנות כספית בלבד שאין בינה לבין ערך הקרקע דבר.